פלאפון תקשורת בע"מ נ' סימנדואב ואח'

החלטה

העניין שבפני – בקשה לביטול הסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין.

בתמצית, אלו הם הנתונים הרלוונטיים:

התובענה הוגשה כתובענה לסכום קצוב ע"ס 9,033 ש"ח, ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה. ביום 18.8.2010 הוגשה התנגדות לתובענה מטעמה של הנתבעת מס' 1, ולטענתה, חשבונות הטלפון הוסבו לשמן של שתיים אחרות (אחת מהן הינה הנתבעת מס' 2). התובעת השיבה להתנגדות, ולעמדתה היה מקום לדחות את ההתנגדות לגופה, בשל היות הטענות כלליות וסתמיות, לא מפורטות דיין, כמו גם שההתנגדות הכילה, לטענת התובעת, טענות עובדתיות שגויות.

בטרם נדונה ההתנגדות, ביום 15.6.2011 הוגש הסכם פשרה חתום בידי עוה"ד ג'בארין ג'אבר, אשר הכיל הפחתת הסכום הנתבע, וכן חלוקתו לשיעורים (8,000 ש"ח, בשעה תשלומים חודשיים). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

כבר למחרת היום, הוגשה בקשת הנתבעת מס' 2, לבטל את הסכם הפשרה, שכן לעמדתה ולטענתה, הסכם הפשרה נכרת שלא בידיעתה ולא בהסכמתה. התובעת השיבה לאמור בבקשה, ולעמדתה, ככל שבא כוחה של הנתבעת, שהינו מיופה כוחה, מנצל ומיישם אשר ההרשאה אשר ניתנה לו מכח ייפוי הכח שבידיו, הרי שאין מקום ואין הצדקה לבטל את הסכם הפשרה.

ביום 18.2.2012 הוריתי על צירוף תצהירו של עוה"ד ג'אבר, מי ששימש כבא כוח הנתבעות, חתום על הסכם הפשרה, ואף טיפל בהגשת ההתנגדות, על מנת שיבהיר את נסיבות כריתתו של הסכם הפשרה. ביום 27.3.2012 פנה עוה"ד ג'בארין ג'אבר, וביקש ארכה לצירוף תצהירו, זאת עד ליום 18.4.2012.

בחלוף המועד הנדחה אשר נתבקש ע"י עוה"ד ג'אבר, לא הוגש כל תצהיר מטעמו, באופן בו לא ניתן לעמוד על נסיבות כריתת הסכם הפשרה.

לאחר עיון בבקשה, החלטתי לדחות את הבקשה לביטולו של הסכם הפשרה, ואבהיר טעמי: ראשית יצוין, כי ככל שנפל פגם בנסיבות כריתת ההסכם, מן הדין היה לצרף את עמדת עוה"ד ג'אבר. משלא צורפה, לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה (שכן ביהמ"ש מחויב במשנה זהירות, בטרם יבטל פסק דין אשר ניתן במסגרת אישור הסכם פשרה). אוסיף לכך, כי הנתבעת 2 הלכה למעשה, אינה מעלה כל טענת הגנה. הטענות היחידות המופיעות בבקשה, הינן טענות כלליות וסתמיות, אודות הצהרת הנתבעת מס' 1, כי הנתבעת מס' 2 הינה החייבת הנכונה בהקשר זה.

אבהיר, כי במסגרת ההתנגדות לא מועלות כלל טענות הגנה מטעם הנתבעת מס' 2. את בקשת המבקשת ליתן לה רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

ובמקרה דנן, טענות הגנה – אין. אוסיף כי אפילו את הרף הנמוך מאוד, הנדרש לצורך מתן רשות להתגונן, אין ההתנגדות מספקת כדי לצלוח.

לפיכך, לא ראיתי כל טעם לבטל הסכם פשרה, אשר משמעותו הינה ממילא, דחיית ההתנגדות, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67. ברור כי לא נפל פגם בהליכי מסירת האזהרה (לאור ההתנגדות אשר הוגשה), וכאשר ממילא ביטול הסכם הפשרה לא יביא אלא לדחיית ההתנגדות, הרי שביטולו חסר טעם או תוחלת.

בשולי הדברים, אוסיף, כי ככל שניזוקו הנתבעות מחריגה מהרשאה על ידי בא כוחן, הרי שניתן למצות הדין מולו, ללא קשר לזכותה של התובעת דכאן, לגבות את החוב הפסוק.

הבקשה לביטול הסכם הפשרה נדחית, לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: